ה"אי" באי-הוודאות

כתיבה: מיכל נאור תבור.

דמיינו לעצמכם שאתם פותחים את העיניים ורואים רק חול מסביב. אתם לא בדיוק מבינים מה קרה או איך הגעתם לפה. עוברות כמה דקות עד שאתם מצליחים להבין מה קרה לכם. עכשיו יש לכם אפשרות לשקוע בסיטואציה או להבין שאתם צריכים לנהל אותה, עכשיו, כי החיים שלכם תלויים בצעד הבא שתעשו.

תא"ל במיל' דרור פלטין לא צריך לדמיין את התרחיש הזה, ב13.7.08 הוא היה שם וחווה בדיוק את הרגע הזה שבו היה צריך להתנהל מתוך אי הוודאות בשביל להציל את החיים שלו. הוא יצא לעוד יום שגרתי, עבורו, אימון צניחה נוסף עם החיילים שלו שהיה אמור להיות בין האחרונים לפני פרישתו. הוא לא ידע שהצניחה הזאת תוביל אותו למסע חדש ומפרך, בניסיון לחזור לעצמו. במהלך הצניחה פרק פלטין את כתפו, דבר שהוביל אותו לחוסר יכולת לפתוח ולתפעל את המצנח כפי שעשה עשרות פעמים קודם לכן ובסופו של דבר גרם לו להתרסק אל הקרקע בעוצמה קשה מאוד וכמעט לאבד את חייו. היכולת של פלטין לקבל החלטות מהירות, כאשר הוא שוכב בחול בנקודה שהוא אינו יודע היכן היא, עוד לא מבין בדיוק מה ואיך זה קרה, הצילה את חייו.[1]

"החיים הם מה שקורה לך, בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות" (מתוך: "ילד יפה", ג'ון לנון)

את הכתיבה הזאת התחלתי בניסיון להבין, איך "מתארגנים" בשנה שבה אי הוודאות היא המובילה בחיינו. שנת 2020 כנראה תכתב בדפי ההיסטוריה בעקבות מגפת הקורונה שפקדה את העולם - סגרים, ריחוק חברתי, קריסת מערכות בריאות ועוד ועוד. ואז 2020 הסתיימה וכולנו התחלנו לנשום קצת לרווחה, החיים התחילו לחזור למסלולם ואנחנו "כהרגלנו בקודש" התחלנו לשכוח את כל מה שהבטחנו לעצמנו שנמשיך לקיים.

עכשיו אי הוודאות שבה אלינו, הפעם מדלת אחרת, עם אופי קצת שונה ומחזירה אותנו לשוב ולחשוב איך מתארגנים הפעם. "העולם המודרני" מזמן לנו אירועים רבים שכרוכים ברמות שונות של אי ודאות. הדבר נכון במיוחד לזירה הצבאית – "ממלכת אי הודאות". כל מפקד בצבא מכיר ויודע עד כמה הוא פועל במציאות מלאה אי ודאות הן במצבי חירום והן בשגרת היומיום.

התקופות האחרונות מביאות אותנו לעסוק הרבה בשאלות – ממתי עד מתי, כמה זמן זה יימשך, האם יש 'דד ליין' לתקופה הזאת ועוד. למה ההגדרה הזאת, של זמן, מייצרת אצלנו תחושת וודאות? הרי עצם הידיעה אינה מאפשרת לנו לשלוט בזמן, להריץ אותו קדימה או לקצר אותו. אז מה זה כן משרת עבורנו?

העיסוק בהגדרות של זמן ולמה הן משמשות אותנו, מדוברות ונחקרות לאורך ההיסטוריה. התיעוד הראשון של ניסיון למדוד ולייצר מרחבי זמן הוא, בהערכה, מלפני שלושים אלף שנה והוא כנראה שימש את השאמאנים בהערכות הקשורה למולד הירח. [2]

במאמרו "צורות היסוד של החיים הדתיים"[3] חוקר אמיל דורקהיים את ראשית דרכה של הדת. אולם, בשונה ממחקרים אחרים המרכזיות של המאמר עוסקת בצורות הפורמאליות, בפרקטיקות של חיי הדת. לטענתו הדת מהווה מקור לחיים ולמבנים החברתיים שאנחנו מכירים היום.

הדת הרוחנית נותנת מקום לעיסוק בשאלות של אי וודאות והדת הפרקטית מאפשרת לנו לחיות לצד אי הוודאויות הללו בחברה. הפרקטיקה היום יומית מאפשרת לנו לממש יציבות ובהירות בחיי היום יום שלנו.

אנו נולדים לתוך התבניות הפרקטיות הללו, גם אם אנחנו לא חיים בעולם של דת ולכן כשהן נשברות או אינן ניתנות ליישום העיסוק באי הוודאות קרב והופך להיות עיקרי יותר. מכיוון שאיננו רגילים ומתורגלים לעסוק בה, כאשר היא מגיעה היא מעוררת בנו דברים עמוקים כמו פחד, בהלה, דריכות ועוד.

במחקר שנערך על החיים "בצל" אי הוודאות, נמצא כי אנשים מסופקים ומאושרים יותר הם אלה שנצמדים פחות לתכנונים יומיומיים בטוחים. בנוסף, נמצא כי אנשים שלומדים לאמץ את אי הוודאות ולחיות לצידה מתמודדים טוב יותר עם שינויים ומוצאים עצמם פחות חרדתיים.[4]

הפרקטיקות הנדרשות לנו בתקופה זו הן, תרגול של התמודדות עם אי וודאות בחיי היום יום שלנו ויצירת איים, פנימיים שלנו שיוכלו להיות מוחזקים גם כאשר המרחב החיצוני לנו, פרוץ ונמצא תחת אי וודאות.

אז מה אפשר לעשות בזמני שגרה על מנת "לתרגל" תפקוד בזמני אי וודאות:

למשל:

1. אתגרו את הפקודים שלכם לנסוע ממקום למקום ללא שימוש ב'וויז' או

צאו איתם לניווטים קצרים בשטח שאתם מכירים, בלי אמצעים טכנולוגיים רבים.

– זה יאפשר להם לתרגל התמודדות עם אי וודאות.

2. שימו בלו"ז השבועי עוגנים קבועים, כאלה שניתן לקיימם בכל מצב.

למשל: מד"ס 3 פעמים בשבוע, שיחת פתיחת בוקר/סיכום יום בכל יום ועוד.

עוגנים מאפשרים לנו להמשיך לנוע בחיים גם בתקופות של חוסר וודאות.

3. למדו את הפקודים שלכם לקבוע לעצמם "עוגן" אחד קבוע שניתן לקיימו גם בתנאי אי וודאות.

למשל: שימוש במדיטציה, קריאת חלק מספר, האזנה למוזיקה לפרק זמן קבוע, תרגול נשימות ועוד.

4. אתגר/ שינוי = הזדמנות. בכל פעם שעולה בפני הפקודים שלכם אתגר, או צורך לשנות לוז שנקבע מראש, פיתחו את השיח באילו הזדמוניות עולות בעקבות האתגרים או השינויים האלה?

- זה יאפשר להם לתרגל את זה שכל תכנון הוא בגדר "אולי" ולא עובדה מוגמרת.

במקרה של תא"ל במיל' פלטין, סביר להניח שהתרגולים הרבים שעשה למצבים אפשריים שעלולים לקרות בצניחה, עזרו לו באותו הרגע שבו היה צריך "לאפס" את המחשבות ולחשוב באופן יצירתי על הכלים שיש "בידיו" באותו הרגע.

תרגול של התמודדות במצבים לא צפויים, עשוי להפחית בהרבה תחושות לחץ ומתח במצבי אי וודאות. התייחסו לזה כמו עוד שריר, ככל שתאמנו אותו יותר כך הוא יתחזק ויהיה גמיש יותר בעת הצורך. ולבסוף זכרו, אנחנו לא רוצים לוותר על תחושות הלחץ והמתח לגמרי מכיוון שהיא גם משמשת כמנגנון כוונון והכוונה עבורנו. המטרה היא שהיא תהייה בחיינו במינון מאוזן.

[1] אל"מ דרור פלטין ניצחון הרוח - פרפקט הרצאות (perfecthr.co.il) [2] https://www.masa.co.il/article/%D7%A7%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F/ [3] https://www.textologia.net/?p=16176 [4] חיים באי ודאות: איך מתמודדים עם החרדה - ומה יכול לקרות? - גלובס (globes.co.il)