מה יותר יעיל - חוסן או חיסון?

כתיבה: דן שוורץ.

כמה אירוני, בשבוע שבו מתחיל מבצע החיסונים נגד נגיף הקורונה בישראל, אנו מתבשרים שהתגלתה מוטציה (שינוי גנטי) של הנגיף וכרגע אין לדעת האם החיסון שחיכינו לו זמן כה רב יהיה יעיל נגדו. וגם אם כן, אנו לא יודעים האם ייתכן שבעתיד תתגלה מוטציה שהחיסון לא יהיה יעיל נגדה? אין ספק שהחיסון הוא חשוב, כולנו רוצים שהחיסון יהיה יעיל גם אל מול המוטציות השונות, שנוכל להציל את חייהם של מיליוני קורבנות פוטנציאלים, לעצור את המגפה המשתוללת לחזור לחבק את היקרים לנו ולשקם את הכלכלה. יחד עם זאת, עלינו להיזהר לא לתלות בכך את תקוותנו למציאות טובה יותר ולהיות מוכנים לכל התפתחות, זאת מאחר שתקווה התלויה בגורם חיצוני עלולה להיסדק, ואובדן התקווה של בני האדם עלולה להיות קטלנית לבריאותנו בפני עצמה.

בספרו של ויקטור פרקנל (פסיכיאטר, נוירולוג ואסיר במחנות הריכוז הנאצים) "האדם מחפש משמעות" (עמ' 96-97) [1] מספר פרנקל על המקרה הבא:

"הייתי פעם עד להפגנה דרמטית של הקשר האמיתי בין אובדן האמונה בעתיד ובין התייאשות מסוכנת זו. פ', זקן הבלוק שלנו... לחש לי יום אחד: "רצוני לספר לך משהו, ד"ר. חלמתי חלום מוזר. קול אמר לי, כי אוכל להביע משאלה כלשהי, כי רק אומר מה שאני מבקש לדעת ועל כל שאלותיי יינתנו תשובות. מה שאלתי לפי דעתך? שהייתי רוצה לדעת, מתי תסתיים בשבילי המלחמה... "ומתי חלמת חלום זה?" שאלתי. "בפברואר 1945", השיב. הימים היו ימי תחילת מארס, "ומה ענה לך הקול שבחלומך?" כממתיק סוד לחש לי: "30 במארס". כשסיפר לי פ' על חלומו עדיין היה מלא תקווה ובטוח כי דברי החלום יתעמתו. אך ככל שקרב ובא היום המובטח התברר יותר ויותר לפי הידיעות מחזיתות המלחמה, כי לא היה סיכוי שנצא לחופשי בתאריך המיועד. ב29 במארס חלה פ' פתאום ולקה בחום גבוה. ב30 במארס הוא היום שלפי נבואת חלומו יקיץ הקץ על המלחמה ועל סבלו, תקפה עליו הדלריה ונתלה הכרתו. ב31 במארס נפח את נשמתו. לפי כל הסימנים מת בטיפוס. אלה היודעים, מה הדוק הקשר בין מצב רוחו של אדם – אומץ ליבו ותקוותו או היעדרם, ובין מידת החסינות של גופו, יבינו כי אובדן פתאום של תקווה ואומץ לב עלול להיות קטלני. הסיבה היסודית למות ידידי הייתה, בסופו של דבר, העובדה שהשחרור המיוחל לא בא ושנתאכזב מרה. דבר זה הפחית פתאום את תנגודת גופו לזיהום הטיפוס החבוי. אמונתו בעתיד ורצונו לחיות שותקו וגופו נפל קורבן למחלה – וכך נתקיימה נבואת הקול שבחלומו אחרי ככלות הכל.

פרנקל מציין כי מקרה זה והמסקנה העולה ממנו, עולה בקנה אחד עם תופעה שהציג בפניו הרופא הראשי של מחנה הריכוז: שיעור התמותה במחנה בשבוע שבין חג המולד 1944 (25 לדצמבר) לבין ראש השנה הנוצרית (31 לדצמבר) היה רב יותר מאשר כל תקופה אחרת בשנה. אותו רופא סבר כי הסיבה לעלייה בתמותה בתקופה זו לא נבעה מהחמרת תנאי העבודה / הרעה בהספקת המזון / שינוי מזג האוויר / מגפות חדשות.

"הסיבה הפשוטה הייתה, שרוב האסירים השתעשעו בתקווה תמימה, כי בחג המולד ישובו לבתיהם. ככל שהתקרב המועד ולא נתקבלו ידיעות מעודדות, רפתה רוחם של האסירים ואכזבה תקפה עליהם. דבר זה השפיע השפעה ממאירה על כח התנגדותם ורבים מהם מתו."

על אף הצורך הטבעי והחזק שלנו בוודאות, אל לנו להשלות את עצמנו ולתלות את תקוותנו באירועים חיצוניים שאין לנו שליטה אמיתית עליהם. מאז פרוץ מגפת הקורונה ראינו גם אנחנו לא פעם תקווה שזמן מסוים בשנה (פסח) או פעולה מסוימת (סגר או חיסון) יביאו לסוף המגפה ולתחילה של תקופה חדשה. בסוף הסגר הראשון הייתה תחושה שניצחנו את המגפה והיה קשה להאמין שנגיע לסגר שני, בואך סגר שלישי... תקווה אשר תלויה בגורם חיצוני מסוכנת לחוסן המנטלי והפיזי שלנו, בדומה לאסירים במחנה אשר ציפו שבתקופת החגים או בעקבות נבואה בחלום תגיע קץ המלחמה, אך איבדו אחיזה בחייהם כאשר התקווה נמוגה. תקווה מסוג זה מסוכנת משום שבמידה והתרחיש שציפינו שיוביל לסיום הסבל לא מביא לשינוי המיוחל, אנו נשארים מול שוקת שבורה, נטולי תקווה ובכך פוגעים בחוסן המנטלי שלנו אשר משפיע גם על המערכת החיסונית שלנו כפי שמעיד פרנקל בספרו.

אז מה בכל זאת עושים?

פרנקל מצטט בספרו את המשפט המפורסם של הפילוסוף פרידריך ניטשה "מי שיש לו איזה למה, יוכל לשאת כמעט כל איך". משפט זה מוכר היטב בתרבות הצבאית ובתרבות הקרבית בפרט. המשפט מייצג את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהיבט של פיתוח חוסן מנטלי ותקווה אל מול מציאות מאתגרת ובלתי צפויה. כאשר אנו חיים באופן מלא את "הלמה" האישי שלנו, מחוברים אל הערכים המובילים וחשים משמעותיים, אנו לא תלויים בשינוי שיגיע מבחוץ. כמובן שתמיד נרצה חיים טובים יותר, ללא מגפות וללא סבל, אך ה"למה" יכול לאפשר לנו לשאת את חוסר הוודאות, להתמודד טוב יותר עם כל התפתחות שלא תהיה ולהתמקד "בכאן ועכשיו" כך שנוכל להיות אקטיביים ביצירת המציאות הטובה ביותר שאפשר גם בהינתן תנאי מציאות מורכבים. נוסף על כך, בדומה למסקנה אליה מגיע פרנקל בנוגע לקשר בין מצב רוחו של ותקוותו של אדם (או היעדרם) ובין מידת החסינות של גופו ניתן למצוא עדויות ממחקרים המאשרים כי אנשים החיים עם תחושת משמעות חזקה בחייהם נהנים גם מרווחה נפשית גבוהה יותר וגם ממערכת חיסונית חזקה יותר [2,3].

על פניו, בצבא קל למצוא את ה"למה", קל להתחבר לתחושת השליחות, ההגנה על המדינה, שמירה על האזרחים ותחושת הערבות ההדדית. אך מה קורה אל מול איום שאי אפשר להילחם מולו בדרכים המוכרות? אין "אויב בעין" שנלחמים מולו, אין תחושה של "הגנה על הבית" וקשה למצוא תחושת משמעות עמוקה בהקפדה על הנחיות כמו חבישת מסיכות וריחוק חברתי. דווקא המצב הנוכחי פותח לנו פתח ומאפשר לנו הזדמנות להתבונן פנימה (מאחר והאויב אינו "בחוץ") ולמצוא שם את התשובה לשאלת ה"למה" האישית של כל אחד ואחד ובכך לסייע בהתמודדות עם משברים לא צפויים ושגרה שוחקת.

מוזמנים לנסות תרגיל קטן לבירור הערכים המובילים שלכם:

1. קחו דף ועט (סביר להניח שאתם ברצף הקריאה ולא תעשו זאת, אני ממליץ בכל זאת לעצור רגע ולבצע את ההנחיות לתרגיל לפי הסדר ולא לאחר שקראתם עד סוף התרגיל כי זה עלול להשפיע על תוצאת התרגיל)

2. כתבו את שמותיהם של שלוש דמויות שאתם הכי מעריכים, זה יכול להיות אדם קרוב או רחוק, חי או מת, אפילו דמות מספר או סרט, העיקר הוא שאתם מכירים את האופי של הדמות מעט לעומק ויכולים לכתוב לפחות 3-4 ערכים / התנהגויות אשר בזכותן אתם מעריכים את אותה דמות.

3. התבוננו על הרשימה וחפשו האם יש ערכים החופפים בין שלושת הדמויות וסמנו אותם. במידה ואין חפיפה בין שלושת הדמויות, חפשו חפיפה בין שתי דמויות.

4. הערכים שהגעתם אליהם הם כנראה ערכים החשובים לכם ולכן אתם מעריכים את אותן דמויות אשר חיו ושמשו דוגמה בפועל לאותם ערכים.

5. עכשיו תשאלו את עצמכם, האם אתם מביאים את הערכים הללו לידי ביטוי בחייכם האישיים? כמנהיגים? מה יהיה שונה באופן ההתנהלות שלכם אם תרצו לבטא באופן מלא את הערכים הללו?

והכי חשוב – מה אני יכול לעשות כבר היום כדי להגשים את הערכים הללו בחיי?

אחרי שתעשו זאת, תעזרו גם למונהגים שלכם ולסביבתכם הקרובה לענות על השאלות הללו, בכך תסייעו להם לחזק גם את החוסן המנטלי וגם את המערכת החיסונית שלהם.

להאזנה של הפוסט- פודקאסט:

---

מקורות:

[1] ויקטור פרנקל (1970), האדם מחפש משמעות (ח' איזק, מתרגם). דביר.

[2] Fredrickson, B. L., Grewen, K. M., Coffey, K. A., Algoe, S. . B., Firestine, A. M., Arevalo, J. M., Ma, J., & Cole, S. W. (2013). A functional genomic perspective on human well-being. Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 110(33), 13684–13689.

[3] Czekierda, K., Banik, A., Park, C. L., & Luszczynska, A. (2017). Meaning in life and physical health: systematic review and meta-analysis. Health Psychology Review, 11(4), 387-418.