מאמר זה הוא מחקר אורך הבוחן את התפתחות הקצין הזוטר בחילות היבשה הקרביים בצה"ל לאורך ציר הזמן. המחקר מלווה את הצוערים לאורך כשנתיים במסעם לקראת הקצונה: החל בתחילת קורס קציני היבשה בבה"ד 1, ההשלמה החיילית ועד לסיום קדנציה של כשנה עד שנה וחצי בתפקיד.
המחקר מסמן שהתהוות הקצין הזוטר כוללת שלושה עוגנים שלא ניתן לנתק אותם זה מזה: מערכת ההכשרה לקצונה; סביבת הפעולה שבה פועל הקצין, הכוללת בתוכה אינטראקציה עם "אחרים משמעותיים"; וכן משאביו האישיים של הקצין שעמם הוא מגיע "מהבית". כ-"שחקן חברתי" פעיל ביצירה ובהתפתחות האישית שלו, הקצין נשען על המשאבים האישיים שהביא עמו לתפקיד כמו גם על התובנות השונות שהפיק במהלך הכשרת לקצונה.
מראות של מנהיגות- אפריל 2010
כותבי המאמר: כרמית פדן, אופיר וינשל ואייל בן ארי
