מטרת המחקר היא להתחקות אחר תפישות הפיקוד והמנהיגות בקרב נגדים בצה"ל. הספרות על מנהיגות צבאית ממוקדת לרוב בזיקה ההדוקה שבין מנהיגות וקצונה. בתוך כך, נוצרה לאורך השנים התעלמות מחקרית-יישומית כמעט גורפת ממנהיגות בקרב אוכלוסיות אחרות ובפרט מאוכלוסיית הנגדים בצבא. החלל הזה הוא תולדה של מערכת הבניות ארגוניות וחברתיות-תרבותיות אשר פועלות ללא הרף שתוצאותיה הובילו ועדיין מובילות לדחיקתם העקבית של נגדים למעגלים השוליים של הארגון הצבאי.
"אף אחד לא מלמד אותך להיות מפקד" הוא משפט שעלה באחד מן הראיונות והוא מטיב להדגים את תפישות הנגדים המרואיינים. זהו משפט שמכיל בתוכו את המרכיבים הייחודים המאפיינים את יחסי הפרט והמערכת בסיפור המקרה של נגדים בצה"ל; התפישות שהציגו מושפעות מן הנורמות הארגוניות הרווחות והתרבות הארגונית בצה"ל ומאידך הן מושפעות עוד יותר מן הניסיון האישי שלהם לאורך החיים, מחוויות והתנסויות מן המרחב המשפחתי ומניסיונם המקצועי. אך במקביל ניתן ללמוד מדבריהם גם על תחושות של בדידות ונטישה מצד המערכת בהתמודדות עם סוגיות פיקודיות, שהרי בסופו של עניין אף אחד לא מלמד אותך להיות מפקד.
בניגוד לעבר, נדמה שבעת האחרונה העיסוק הצה"לי, המחקרי והיישומי, באספקטים ארגוניים שונים הקשורים באוכלוסיית הנגדיםהולך וגובר, כפי שמתבטא למשל בעבודה רחבה וחלוצית שנכתבה בממד"ה ומתמקדת בממדים תעסוקתיים המאפיינים נגדים בצה"ל, עבודת מטה מקיפה של תוה"ד על הרכבת הכשרה אחודה, תכניות הכשרה שונות במסגרת אט"ל וח"א ועוד. ברוח זאת וכחלק אינטגראלי מן ההתגייסות הארגונית המופנית כיום לשיפור מקומם של נגדים יצאו כותבות המחקר למסע מחקרי הממוקד במנהיגות של נגדים.
כתיבה: תאיר קרזי-פרסלר ושרית טובי
