מצורף סיפור קצר על יצירת משמעות דרך המרחב שבין מפקד לפקוד, הסיפור מציג לנו את ההתייחסות לסוגיית המשמעות הן מזווית ערכית חינוכית אותה מביא המפקד והן מזווית מנהיגותיות דרך פריזמה פסיכולוגית אותה מביא היועץ.
כתיבה: תת אלוף אופיר לויוס.
"באחד הבקרים שבתי מאימון גופני.
בסמוך לחדרי נטע מי מהמח"טים שלפני שדרת עצי פיקוס להנצחת נופלי החטיבה. העץ הצעיר ביותר היה של אחת הקצינות שנפלה בעת מילוי תפקידה במשימה שנשלחה אליה מטעם החטיבה. בתנאי הבקעה הקשים יבש העץ וכמעט ומת ורס"ר החטיבה השכיל להחליפו טרם יום המשפחות השכולות שעמדנו לקיים בעוד מספר ימים. ליד עץ רענן עמד חיל צעיר שהגיע למפקדת החטיבה לא מזמן ועבד תחת פיקודו של הרס"ר. החיל חפר גומה עמוקה על מנת לשתול את העץ.
התעכבתי לידו ושאלתי למעשיו. החיל ענה כי הרס"ר העיר אותו בבוקר מוקדם והנחה אותו לחפור בור ולשתול את העץ החדש במקום העץ המת.
שאלתי שוב – מה אתה עושה ? והחיל אמר – המח"ט אני נשבע, אני רק חופר ושותל עץ חדש.
ואז שאלתי - ולמה אתה עושה את זה ? ותשובתו – כי הרס"ר פקד עלי.
ובכל זאת התעקשתי - למה ? רק הפקודות מעניינות אותך?
והחייל הגיב ביושרה ובפשטות ואמר – המח"ט לא רק הפקודות, אלא גם מה יקרה לי אם לא אבצע אותן. אני מפחד מהעונש ומהרס"ר.
הבנתי שבדרך זאת לא אצליח להבהיר את כוונתי. בקשתי שיניח את את החפירה.
לקחתי אותו לשלט שמציין בסמוך לעץ את שמה של הקצינה. סיפרתי לו את סיפורה וסיפרתי לו שעוד כיומיים ההורים שלה מגיעים ליום משפחות שכולות בחטיבה וכבכל שנה הם יבואו לבקר את שדרת העצים. וברור כי עץ חי מסמל משמעות גדולה עבורם. ואם כך הוא חופר ושותל עץ כדי לשמח אותם וכדי לשמור על זכרה של הקצינה היקרה הזאת.
החייל חשב לרגע, חייך ואמר– וואלה המח"ט יותר קל לחפור עכשיו".
התייחסות לסיפור מזוית ייעוצית / טל בן עמי
סיפור נוגע ללב, סיפור מרגש.
אני קורא לאירועים מהסוג הזה "רגעי חסד" של פיקוד.
אני חושב שהזיכרון של המפקד מאותו אירוע מעיד עד כמה הוא היה משמעותי גם עבורו ולא רק עבור החייל.
ניתן להתבונן דרך המשקפיים שהעניק לנו ויקטור פרנקל, בדבר חיפוש המשמעות של האדם, גם על מה שקרה בתוך המפקד, והמשמעות שיש להתקיימות אתית על רוח האדם. לדעתי, ראיית האחר והיכולת להיות עבורו כזולת רואה ומאדיר, ממלאת את הנפש יותר מכל דבר. יעיד על כך כל אדם שמתנדב למען הזולת.
אני חושב על הסיפור בממד נוסף, אשר מתחבר להתבוננות על המנהיגות דרך חווית המונהג. ניסיתי לדמיין איך הרגיש אותו חייל אשר קם בבוקר לביצוע משימה לא ברורה בפקודת הרס"ר וראה מול עיניו מפקד בכיר, את דפיקות הלב הראשוניות שלו חשתי גם אני בליבי כשקראתי את הטקסט, עת ניגש אליו עם השאלה הראשונה שלו "מה אתה עושה?". ככל שהמשיך הסיפור, אפשר היה לחוש את התנועה שהחייל עשה בתוך עצמו כשהבין לאן המפקד חותר, הטרנספורמציה שהתחוללה בתוכו התבטאה לדעתי גם באופן שבו המפקד נגלה לעיניו - מראה פניו ועיניו הפכו ממאיימות לאבהיות, כמעשה קסם.
כשהבין את אשר המפקד מבקש ללמדו, התפתחה אצלו הבנה חדשה המערערת את התפיסה הנטועה בו כהיות כלי שרת בידי המערכת לביצוע משימותיה. דרך המפקד, נולדה בתוכו חוויה מפתיעה שתאפשר לו לפרוץ את גבולות תפיסתו את העולם - יש פה מפקד שרואה אותי, שאכפת לו ממני, שמבקש את טובתי ורואה בי ערך. מהלך תיקוני שעשה המפקד עבור אותו עובד רס"ר, כשיצר את האפשרות עבורו לכונן מבט חדש כלפי סמכויות ומערכות המופנמות בתוכו כמנוכרות.
נפרץ נתיב בהווייתו המאפשר לו לחוות את המציאות גם כאוהבת ומגדלת.
הוא עקר עץ עבש ובמקומו נטע אילן צעיר, ואילו המפקד שתל בתוכו משעול חדש של משמעות.
