בשנים האחרונות עולה קרנה של ענווה כמאפיין מרכזי במנהיגות. יתרונותיה הולכים ומתבהרים לאורך הזמן – לא עוד מודל המנהיגות ההרואית אלא הגמשה של מאפייני המנהיג והבנה שאין מנהיג שיכול לדעת את כל התשובות ולהחזיק את כל הפתרונות. המנהיג נמצא בעמדה של למידה מתמדת, אימוץ נקודות מבט של אחרים סביבו, והערכה כנה ועמוקה ליכולות של אחרים. המחקר הנוכחי מעמיק בסגנון המנהיגות הענווה ומנסה לבחון אותו מזוויות שונות וגם בעין ביקורתית. החוקרים מסמנים מצבים בהם מנהיגות ענווה אינה בהכרח מיטיבה עם הפרט והארגון. כיוון שמדובר בסגנון שתופס תאוצה כדאי לקרוא ולשקול גם את הנסיבות שבהן הוא פחות פונקציונלי.
