"המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה, שאיני נכנס לבית הזה ואמר לזה, שאיני נהנה לזה ואמר לזה- לא אמר כלום, עד שיהא פיו וליבו שווין" (משנה, מסכת תרומות, פרק ג', משנה ח')
פעמים רבות מפקדים חוזרים על אמירות או דרישות מפקודיהם ולא מבינים מדוע הדבר לא קורה כפי שהם דרשו. אולם כאשר מה שמנהיגים אומרים לא תואם את האופן בו הם פועלים, זה כאילו לא נאמר דבר. מה שמנהל עושה חשוב יותר ממה שהוא אומר. עובדים בכל הדרגים צופים בו ומסיקים מפעולותיו ומהתנהגותו, באירועים שגרתיים וקריטיים כאחד, מהם הרעיונות והערכים שהוא באמת מאמין בהם.
המאמר דן באופן שבו הפער בין מה שהמנהיג אומר לבין מה שהוא עושה בפועל פוגע ביכולת ובמוטיבציה של המונהגים להקשיב ולבצע את דבריו. כותב המאמר מציג מספר שאלות פשוטות שכל מפקד יכול לשאול את עצמו כדי לוודא שהוא מעביר את המסר הנכון גם במעשיו ולא רק בדיבורו ועל ידי כך יניע באופן המיטבי ביותר את פקודיו. כך למשל, מפקד יכול לשאול את עצמו – למה אני מקדיש זמן? איך אני מגיב לאירועים קריטיים? עבור מה אני מתגמל את הכפופים לי? הכותב מגדיר היבטים שונים של התנהגות המנהל היוצרים רגעים של אמת על-פיהם הוא נבחן, וסוקר ארבעה תחומים בהם פעולות סמליות של המנהל מעבירות מסרים בעלי משמעות.
המאמר פורסם במגזין 'סטטוס' בשנת 1993 והוא ממשיך להיות מאמר קלאסי, שהוא ממש בבחינת קריאת חובה, בתחום המנהיגות.
כתיבה: אבי אלטמן
