המאמר עוסק בתפיסות המנהיגות וההשפעה בקרב קציני מטה בצה"ל. בצבא מתמקד רוב המחקר בסוגיות פיקודיות הקשורות לליבת העשייה הצבאית – הלחימה, מה שמותיר את סביבת המטה כשולית כמעט תמיד. לאור החלל התיאורטי והמחקרי הקיים בנושא זה, המאמר מציע התבוננות במגוון המשמעויות שמעניקים קצינים וקצינות לפרקטיקות פיקודיות ומנהיגותיות בסביבת המטה בצבא. הממצאים מצביעים על כך שמושג המנהיגות במטה אינו נתפס על ידי המרואיינים כמובן מאליו ולעיתים אף מעורר חשד ואנטגוניזם בקרב מפקדים, עמיתים ופקודים. משום כך, לגישת המרואיינים, נדרשת מנהיגות אחרת במטה. המרואיינים השוו תדיר את תפיסותיהם הסובייקטיביות בנוגע למנהיגות צבאית לתפיסות המנהיגות הקרבית השגורות בארגון הצבאי כולו המעצבות את זהויות המפקדים בתוכו. מתוך תפיסותיהם של המפקדים ניתן ללמוד גם על צה"ל כארגון ועל המנהיגות הצבאית הנהוגה בארגון בכלל. למשל, בבחינת השאלה – כיצד מתהוות זהויות מקצועיות בארגון הצבאי?
בנוסף, נבחנות במאמר המשמעויות היישומיות של ממצאי המחקר, בדגש על משמעויות עבור תהליכי פיתוח מנהיגות.
מראות של מנהיגות- גיליון 05
כתיבה: תאיר קרזי פרסלר
