מאמר זה, המבוסס על ניסיונו של הכותב כמפקד קורס קציני תקשוב, עוסק בהשפעת המרחק הפיקודי על איכות החניכה בהכשרה. "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי, כ"ב, ו'). הכתוב בא ללמדנו, כי נכון יהיה למפקד לברר טרם צאתו למלאת ההכשרה, מיהו החניך הניצב בפניו. החניך כינו משימת וליבת ההכשרה.
תהליך פיתוח מפקדים מחייב עיסוק ברגשות, שכן בניגוד לפרק המקצועי בהכשרה, בו התשובות הניתנות לבעיות העולות הינן בדרך כלל עשה או אל תעשה, הרי שלדילמות הפיקודיות אין תשובה נכונה אחת. בגרותו של החניך ויכולתו להעמיק ולהבין כי המפקד הינו כאחד האדם, המצבע טעויות לעיתים, ומלמדו גם משגיאותיו – כל אלו הינם מרכיב מרכזי בבחירת גבולותיו של המרחק הפיקודי. צמצום המרחק הפיקודי חושף צדדים רבים באישיותו של המפקד. המפקד, החש בבחינה זו, חושש לבצע טעות כי בראייתו היא תערער באופן משמעותי את הלגיטימציה שלו כמפקד.
המרחק הפיקודי בין מפקד לפקוד מגדיר נהלים שונים ואת התנהגותו של הפקוד כלפי מפקדו. המאמר בוחן מדוע מתקשים המפקדים לצמצם את המרחק הפיקודי, את ההשלכות של מרחק זה על תהליך החניכה וכיצד ניתן להשתמש בו ככלי להכשרה.
מראות של מנהיגות- גיליון 4
כתיבה: נועם אסידו
