הצורך במוכנות לקשת עימותים שלמה: למידה מהניסיון הישראלי והאמריקאי

עימותים צבאיים עכשוויים יצרו פרדיגמה מדומה חדשה בחשיבה הצבאית, אודות סביבה אסטרטגית חדשה. המאמר טוען שההיסק בדבר עתיד המלחמות בעולם, כאילו תמו המלחמות הגדולות ופנינו למלחמות קטנות, הוא היסק בעייתי, אשר בעקבותיו עלולים מקבלי ההחלטות להיגרר לבניית צבאות שבירים שלא יעמדו במבחן שונה מהעימות המוגבל. המאמר מציג ניתוח ביקורתי בנוגע לפרדיגמה של לוחמה ממוקדת ושל ההנחה הבלתי כתובה שהלוחמה הקונבנציונלית איננה רלוונטית עוד. הטענה המרכזית היא שצבא קונבנציונלי מסוגל בהתכוונות נכונה לנצח התקוממות טרוריסטית בלי לאבד את היכולת להביס אויב קונבנציונלי. כאשר מנהיגים אסטרטגיים צבאיים מתמקדים יתר על המידה בחשיבה בממדים לא צבאיים, הם עלולים להסיח את דעתם מהתמקדות הולמת באחריותם העליונה, שהיא הייעוץ למנהיגים הפוליטיים לבי היישום של הכוח הצבאי. אין אנו חווים רבולוציה כי אם התפתחות אבולוציונית טבעית של העימותים, תחת הקשר האורבניזציה, הגלובליזציה ומהפיכת המידע. לכן אסור לשנות את תבניות הלחימה המרכזיות שלנו, אנו פשוט צריכים להסתגל לאיום תוך כדי מינוף כל האמצעים העומדים לרשותנו. כניסה למאמר המלא מראות של מנהיגות- גיליון 03 כתיבה: אליעזר טולדנו