השפה בצה"ל – במרחב שבין רעיונות ומעשים

בתקופה שלאחר מלחמת לבנון השנייה וכחלק מלקחי המלחמה, קיים צה"ל תהליכי מעבר לשימוש בשפה פשוטה ובהירה. תהליכי המעבר הללו נעשו באופנים שונים, אישיים וממוסדים. לשימוש בשפה בהירה ואחידה בצה"ל חשיבות רבה ויתרונות ברורים. אך יחד עם זאת, כותבת המאמר מצביעה גם על המחירים הארגוניים המתקיימים במעבר חד זה. מטרת המאמר הינה לדון בחשיבותה של השפה בארגונים בכלל ובצה"ל בפרט, הן כמשקפת מציאות והן כמעצבת אותה. חלקו הראשון של המאמר דן בסוגיית השפה בארגונים ובתפקידיה ומדגיש את מושג השיח הארגוני. חלקו השני עוסק בתפקידה של השפה בצה"ל. חלק זה מתאר את יתרונות השימוש בשפה ברורה ואחידה בארגון בצבאי, אך גם מציע התבוננות על הסכנות והחסרונות הכרוכים בכך. בחלקו האחרון, מציע המאמר שימוש גמיש בשפה – שימוש המותאם לקונטקסט ולתכליתו של השיח. קריאה במאמר מזמנת התבוננות דו מוקדית: ברובד הראשוני, ניתן להתבונן על תכני הטקסט כעוסקים בשפה הרווחת בתקופה המדוברת בצה"ל – במאפייניה, בתפקידיה וב"מחיריה". יחד עם זאת, ברובד נוסף, ניתן להתבונן על השפה בצה"ל כמקרה פרטי של מגמות ותהליכים רחבים יותר המתרחשים בעת כתיבת המאמר, בארגון. כניסה למאמר המלא כתיבה: רינה שמיר דונר