אל תקנו כל מה שהמוח שלכם מוכר לכם...

כתיבה: קרן שחף

בפוסט הזה אני רוצה להציע דרך להתמודד עם מחשבות שליליות שלנו על עצמנו.

לדוגמא:

כאשר אנחנו יוצאים מדיון בו לא השגנו את מטרתנו, או מפגישה שלא הייתה מוצלחת, לעיתים אנו נוטים ליפול לביקורת עצמית גדולה:

'איזה טיפש הייתי... '

'למה לא הכנסתי גם את הנתונים האלו למצגת שישבתי עליה עד הלילה?'

'איזה פאדיחות שהתרגשתי וגמגמתי בתחילת ההצגה של הפרויקט?'

מחשבות שליליות על עצמנו הן 'בור ללא תחתית'. בקלות אפשר לקחת כל אירוע שנחווה באופן לא נעים ו"להתמסר" לשרשרת ארוכה של מחשבות עוקבות.

למשל, המחשבה המקורית יכולה להיות: 'שכחתי להציג נתונים מסוימים במצגת'.

מפה הדרך למטה קצרה:

- איך שוב זה קורה לי!

- למה לא הייתי מרוכז בבניית המצגת??

- כן כן, זה בגלל שאני מוותר לעצמי

- נכון, אני כזה עצלן

- ואני יודע שאחרים חושבים עליי שאני עצלן

- איך אני אראה את פרצופי במחלקה שוב?

וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה של המוח שלנו.

אז איך מתמודדים עם המחשבות השליליות? - גישת ה-ACT

גישת ה- ACT (Acceptance and Commitment) בפסיכולוגיה מנסה לגרום לנו לחיות עם קצת יותר גמישות כלפי עצמינו. הגישה מניחה מראש שכולנו חווים כאב, סבל, חוויות לא נעימות כמו פרידה, כאב פיזי, חרטה ורגשות קשים כמו פחד, עצב, פגיעות, בושה ועוד

החיים מזמנים לנו חוויות נעימות יותר וחוויות נעימות פחות. והשאלה היא לא כיצד לשנות את החוויות הללו אלא כיצד להתייחס אליהן!

המוח שלנו הוא מכונה לייצור מחשבות, והוא התפתח מתקופות מאוד קדומות, כדי לחפש סכנות, ולנתח אירועים לא נעימים. הבעיה היא שגם בימינו, אנו נוטים להאמין מאוד מהר למה שהמוח שלנו מנסה 'למכור' לנו.

אם למשל עולה בי מחשבה שאני טיפש, אני מיד מאמין למחשבה הזו. לרוב מבלי לבחון אותה. למה? כי זה מה שהמוח שלי סיפק לי באותו רגע. מחשבה זו מיד גוררת תחושות ורגשות ומחשבות נוספות וגם משפיעה על ההתנהגות.

אז איך אפשר להתייחס אחרת אל המחשבות שלי?

הגישה מציעה לייצר ריחוק מהמחשבה = אני הוא לא המחשבה שלי!

שיטה ראשונה - להתבונן על המחשבה מבחוץ

אם אני אומרת לעצמי: 'אני טיפשה'.

אני יכולה לעצור רגע ולומר: 'אני שמה לב שהמוח שלי מייצר מחשבה שאני טיפשה'.

באופן זה יצרתי ריחוק מהמחשבה. עכשיו אני יכולה לבחור האם אני 'עבד' של המוח שלי? האם אני קונה כל מה שהוא מוכר לי או שאני יכולה גם לא לקנות? כלומר, להקשיב למחשבה שהמוח שלי ייצר אבל לא להזדהות איתה, אלא כמו להתבונן עליה מבחוץ, ולומר: 'זו מחשבה'.

שיטה שניה - איבוד משמעות מילולית

אם אני אומר לעצמי: 'אני עצלן'.

אני יכול לעשות עם המשפט 'אני עצלן' כל מיני דברים.

למשל: לומר לעצמי את המשפט 'אני עצלן' בקול רם שוב ושוב ושוב. המילים מאבדות כך ממשמעותן המילולית ונשמעות כמו צליל חסר משמעות או שפה זרה. מחקרים הראו שתרגיל פשוט זה מפחית את עוצמת הרגש השלילי הכרוך במחשבה זו.

או לכתוב: ani atslan

או: איי אם לייזי

או: א ניע צלן

או: נלצע ינא

או לצעוק בקולי קולות: "אני עצלן!"

כל אלו גורמים לנו להתייחס אחרת למחשבה שעלתה 'אני עצלן' ולא להאמין לה...

לסיכום, המוח שלנו הוא האיבר המפותח והגאוני ביותר שקיים, אבל, גם הוא עושה טעויות, מוכר לנו את המוצרים שיש לו, גם אם אנחנו לא ממש צריכים אותם. אנחנו יכולים להיות המחשבות שלנו, הדאגות והביקורת העצמית שלנו או שאנו יכולים לבחור כיצד להתייחס לאותם מחשבות. אנו יכולים לעצור, להקשיב לתוצרי המוח שלנו: מחשבות, תוויות, דאגות. ולא להזדהות איתם מיד. להתרחק קצת, להתבונן עליהם מבחוץ, ואולי אפילו לצחוק עליהם...

בהצלחה!