נדבך מרכזי של מנהיגות הוא היכולת לייצר אמון בין המנהיג לבין המונהגים. במנהיגות הצבאית, יחסי האמון מושתתים בדרך כלל על דוגמה אישית, מקצועיות, הוגנות ודאגה לפרט. סגנון המנהיגות של המפקד ישפיע ויעצב את מערכת היחסים שלו עם פקודיו, שבתורה תחזק או תחליש את יחסי האמון. לצד זאת, ולאור העובדה כי המפקד מושפע מגורמים חיצוניים והסביבה בה הוא פועל, ניתן לומר כי סגנון המנהיגות יחווה שינויים ותנודתיות. המחקר הנוכחי ביקש לבחון את הקשר בין ביטויי מנהיגות מעצבת ואי-מנהיגות (faire-laissez) לבין תפיסת האפקטיביות של המנהיג ומידת האמון בו. זאת, על ידי דיווח שבועי של ביטויי מנהיגות שונים לצד דיווח עצמי אודות תפיסת האפקטיביות ומידת האמון. המחקר מצא כי מנהיגים מבטאים ביטויים של מנהיגות מעצבת לצד אי-מנהיגות באופן משתנה לאורך השבוע, וכי למנהיגות מעצבת יש השפעה חיובית על תפיסת האפקטיביות ומידת האמון במנהיג. כמו כן, הממצאים הראו כי בכוחה של המנהיגות המעצבת לתקן ולהוות "רשת ביטחון" לתקופות בהן ישנם ביטויי אי-מנהיגות גבוהים יותר.
Opmerkingen