סטודנט צעיר המתחיל את צעדיו הראשונים בבית הספר לרפואה מצפה לרכוש את הידע והכישורים הנדרשים לו כדי להיות רופא. במהלך שבע שנות לימודיו, הסטודנט יקבל לא רק את הידע והמיומנויות הנדרשים אלא גם יעבור תהליך של סוציאליזציה ארוך ואינטנסיבי לדפוסי החשיבה, הפעולה והערכים המאפיינים את מקצוע הרפואה. הרופא, אשר עבר את עיקר הסוציאליזציה שלו במערכת הרפואית, מתמודד עם ערכים ותפיסות המאפיינים את המערכת הצבאית. המאמר בוחן את השפעת הדפוסים אשר עוצבו בתהליך הסוציאליזציה למקצוע הרפואה, על סגנון המנהיגות של הרופא בדרג האל"מ. ההתייחסות לדפוסים ולהשפעתם מתבצעת לאור שני מאפיינים מרכזיים של מקצוע הרפואה – המיקוד בחולי של הפרט והמורכבות של המקצוע הרפואי.
על פי גישת המנהיגות ההקשרית מנהיגות מושפעת ומתעצבת בתוך הקשרים ארגוניים שונים. דפוסי ואתגרי המנהיגות של אנשי פרופסיה בכירים בצה"ל מתקיימים בזיקה לשלושה הקשרים מרכזיים: המקצועי, התהליך המבני והאישי של ההתפתחות איש הפרופסיה, והאתגרים המנהיגותיים המאפיינים את דרג האל"מ.
כתיבה: רום לירז
