כתיבה: יערה אלדמע.
"אִם תְּסַפְּרוּ לִמְבֻגָּרִים:
'רָאִיתִי בַּיִת נָאֶה בָּנוּי לְבֵנִים אֲדַמְדַּמּוֹת; בְּחַלּוֹנוֹתָיו פִּרְחֵי גֵרָנִיּוֹם וְיוֹנִים שׁוֹכְנוֹת עַל גַּגּוֹ – לֹא יוּכְלוּ הַמְבֻגָּרִים לְתָאֵר לְעַצְמָם אֶת הַבַּיִת. הֵם לֹא יִתְפְּסוּ אֶת הָעִנְיָן. אֶלָּא אִם כֵּן תֹּאמְרוּ לָהֶם: "רָאִיתִי בַּיִת שֶׁמְּחִירוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירָה". רַק אָז יִקְרְאוּ בְּהִתְפָּעֲלוּת: "מַה יָפֶה בַּיִת זֶה!"... כָּךְ טִיבָם שֶׁל הַמְבֻגָּרִים, וְאֵין לָדוּן אוֹתָם לְכַף חוֹבָה. עַל כֵּן חַיָּבִים הַיְלָדִים לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת וּבְאֹרֶךְ-רוּחַ, כִּי אָנוּ, הַמְּבִינִים אֶת סוֹד הַחַיִּים, אֵינֶנוּ מְיַחֲסִים לַמִּסְפָּרִים חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה'".
(הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט-אכזופרי, 1943)
חלק מהקסם של הספר האלמותי "הנסיך הקטן"(1) הוא שימוש בטכניקה שנקראת "הזרה"- התבוננות על דבר מוכר ושגרתי בעיניים חדשות ו"זרות". הספר בוחן את עולם המבוגרים מנקודת מבטו של ילד, ומציע לנו פרשנות אחרת לדברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו. מנקודת המבט של הנסיך הקטן, האופן שבו מבוגרים תופסים, מעריכים ומתנהגים בעולם נראה מוזר ואבסורדי. הראייה המיוחדת שלו גורמת לנו לתהות מחדש על העולם ועל עצמנו.
טכניקת ההזרה לא שמורה רק לנסיך הקטן. היא קורית למשל, כאשר אנו מתבוננים מהצד ובוחנים "בעיניים אחרות" את התפקיד שלנו, את מקום העבודה שלנו, את אורח החיים שלנו וכו'. ההזרה מאפשרת לנו לעצור לרגע ולחשוב מחדש על השגרה והמובן מאליו בחיינו.
ההזרה מתרחשת פעמים רבות במעברים, בעצירות ובשינויים שקורים לנו לאורך החיים- אותן תקופות ביניים בהן אנו לוקחים פסק זמן מהשגרה, או נמצאים במעבר לשגרה אחרת. דוגמא לתקופה כזו היא חופשה ארוכה (בין אם מדובר בחל"ד, חל"ת או חג ארוך). אותו שינוי במציאות היום-יומית שלנו, עשוי לגרום לנו לחשוב מחדש על המצב הנוכחי שלנו (בצבא, בעבודה, במשפחה או בחיים בכלל). בשלב זה יכולות לצוץ מחשבות שונות:
· האם אני מרוצה מהמצב הקיים?
· האם אני נמצא.ת במקום שאני רוצה להיות?
· האם אני פועל.ת נכון?
דוגמא אחרת שיכולה להתרחש בה הזרה היא תקופת המעבר שבין תפקידים או מקומות עבודה. בזמן הזה נשמטת מעט אחיזתנו מהמוכר והשגרתי. זו עשויה להיות תקופה חמקמקה ולעתים נעדיף לנצל אותה לחופשה ולהתנתקות או להיערכות מהירה לשגרה החדשה. אלה מטרות חשובות כשלעצמן, אבל לא תמיד מספקות בכדי לעשות מעבר מוצלח.
לעצירה והתבוננות יש ערך רב. הן מאפשרות לנו לבחון מחדש את מה שהיה עד כה, להתחבר שוב למה שחשוב לנו, ולקבל החלטות מושכלות לגבי המשך הדרך. כמו ב- Waze, לעתים נחליט לחשב מסלול מחדש, לעתים נעשה פניית פרסה ונחזור לדרכים קודמות שאבדו לנו עם הזמן, ולעתים נבחר להמשיך באותה הדרך.
איך אפשר לעשות הזרה ולחשב מסלול מחדש באופן אפקטיבי? פרופ' ברידג'ס(2), שעסק במעברים והתחלות חדשות, מציג נקודת מבט מעניינת על הנושא.
על הדרך לצלוח מעברים באופן אפקטיבי
ברידג'ס מציין שבחברה שלנו מדברים הרבה על שינויים כדוגמת שינוי מקום עבודה, מעבר דירה, פרידה מבן הזוג וכדומה. מנגד, פחות מדברים על מעברים. בעוד ששינוי הוא חיצוני, מעבר הוא תהליך פנימי, אישי ופסיכולוגי. הוא לא האירוע עצמו, אלא הכיוון הפנימי החדש וההגדרה העצמית החדשה שעלינו לאמץ כדי להטמיע את השינוי בחיינו. אם המעבר לא יתרחש בהצלחה, השינוי לא יצליח, כי הוא "לא יתפוס". הוא מחלק את המעבר ל- 3 שלבים: סיום, אזור ניטראלי והתחלה:
1. שלב הסיום
בסיום אנו משתחררים ונפרדים מהמצב הישן- למשל, תפקיד שהגיע לסיומו. תהליך הסיום חשוב מאחר שהוא "מנקה את השטח" לקראת התהליך החדש. לשם כך, עלינו לוותר על מה ששייך לעבר וכבר אינו מתאים או הולם את המצב החדש. הסיום לרוב מורכב כיוון שהוא כולל בתוכו ויתור על חלק מהזהות שלנו: חייל משוחרר נדרש לוותר על זהותו כחייל. מפקד שמחליף תפקיד עשוי לוותר על יחידה שהוא מזוהה איתה ועל מקום שהוא מוכר ומוערך בו. כיצד נדע על מה עלינו לוותר? נצטרך להסיק זאת בעצמנו, אבל מה שזה לא יהיה, מדובר בדבר פנימי.
מה כדאי לעשות בסיום?
חשוב לסכם את התפקיד שעברנו עד כה, לבחון את ההצלחות וההישגים, את היעדים שלא הצלחנו לממש, את הקשרים שיצרנו וכו'. כדאי להקדיש זמן ותשומת לב לפרידות מהאנשים שעבדנו איתם ואף לקבוע שיחות אישיות עם אלו שעבדנו איתם בממשק צמוד. זוהי הזדמנות ללמוד על האופן שבו חוו אותנו, לקבל משוב כצידה לדרך ולהחליף מילות פרידה.
כל אחד מביא איתו את הסגנון שפיתח להתמודדות עם סיומים. כדאי להיות מודעים לסגנון האישי והייחודי שלכם (לדוגמא, להתקשות לסיים ולמשוך את הפרידה, להכחיש או לטשטש את הפרידה, "לחתוך ולהיעלם", תחושות של בילבול, כעס, עצב וכד').
2. שלב האזור הניטראלי: חשבו מסלול מחדש- לאן תרצו להגיע?
לאחר הסיום אנו מגיעים לאזור הניטראלי- זמן הביניים בין המצב הקודם למצב החדש, שלכאורה נראה ריק. שלב זה יכול להיות מבלבל ואף מלחיץ, משום שבמובן מסוים התחושה היא ש"בין לבין"- כבר לא בתפקיד הקודם, אבל עדיין לא משולב בתפקיד העתידי. זו תקופה משמעותית וחשובה שיש בה הזדמנות אמיתית להתבוננות והתכווננות מחדש. בשלב הזה אנו עלולים ליפול לאחת משתי מלכודות:
1. "מלכודת הרץ קדימה"- שנובעת מהפיתוי "לזרז עניינים" ולצאת מהר מהאזור הניטראלי לעבר ההתחלה החדשה. לדוגמא, ניסיון להאיץ את הכניסה לתפקיד ואת התרחשות השינוי מבלי לאפשר פסק זמן לחשיבה והיערכות.
2. "מלכודת החזר אחורה"- ניסיון לבטל את השינויים ולהשיב את הדברים לקדמותם, כפי שהיו לפני שהמעבר התחיל. לדוגמא, לעשות copy-paste להרגלים והתנהגויות שהיו בתפקיד הקודם, מבלי לבחון את האפקטיביות שלהם בתפקיד הנוכחי.
כדאי להיזהר ממצב שבו אנו עושים "עוד מאותו דבר" מבלי לבחון האם ההתנהלות שלנו מתאימה למצב החדש שנוצר. אפשר למצוא דוגמא יפה לכך בסיפור של הנסיך הקטן:
בספר מסופר על מדליק פנסים שחי על כוכב לכת קטן. הוא קיבל הוראה להדליק את פנס התאורה שעל הכוכב בלילה ולכבות אותו ביום. הבעיה היא שעם הזמן מהירות הסיבוב של כוכב הלכת שלו הלכה וגדלה, כך שיממה נמשכת דקה בלבד. במצב כזה הוא נדרש להדליק ולכבות את פנס התאורה מידי דקה, דרישה שהפכה אותו לאומלל ביותר. כשהנסיך הקטן תוהה מדוע הוא ממשיך לנהוג כך, מדליק הפנסים משיב: "אֵין כָּאן מַה לְּהָבִין, פְּקֻדָּה הִיא פְּקֻדָּה".
תמונה: מתוך הספר "הנסיך הקטן"
בשלב הזה שאילת שאלות היא חשובה, משום שהיא מקדמת אותנו לעבר התנהלות מושכלת ומותאמת יותר למציאות שהשתנתה. שינויים מאפשרים לנו לבחון האם אנחנו רוצים להמשיך בהתנהלות הקבועה שלנו, האם היא משרתת אותנו, והאם היא תתאים לתפקיד הבא.
מה כדאי לעשות באזור הניטראלי?
מומלץ לנסות ולשהות באזור הניטראלי ולא למהר קדימה או לנסות להיאחז במה שהיה. זו בדיוק ההזדמנות להסתכל מנקודת מבט אחרת על מציאות החיים שלנו עד כה (בטכניקת ההזרה אם תרצו), ולבחון:
· איך התנהלתי בתפקיד הקודם?
· ממה אני מרוצה וארצה להמשיך בו גם בתפקיד הבא?
· מה גרם לי לתחושת סיפוק ומשמעות?
· האם יש דברים שארצה לעשות אחרת? שלא הספקתי לממש?
· איך תפסו אותי בתפקיד הנוכחי?
· איך ארצה שיתפסו אותי בסיום התפקיד הבא?
בשלב הבא, ייתכן שארצה לעשות התאמות ושינויים לקראת התפקיד החדש. לדוגמא, אם הסגנון הפיקודי שלי התאפיין תמיד בקבלת החלטות עצמאית, חותכת ומהירה, אוכל לשאול את עצמי מה הרווחים והעלויות של סגנון זה, והאם הוא מתאים לתפקיד החדש שאני נכנס אליו. אם התפקיד החדש כולל עבודה כחלק מצוות פיקודי- ייתכן שאצטרך לעשות כוונון מחדש לסגנון משתף יותר. בהמשך לכך, כדאי לחשוב על פרקטיקות להשגת היעד שהצבתי לעצמי. לדוגמא, ליזום שיחות הכרות עם ממשקי העבודה שלי, לערוך שיחות שבועיות עם אנשי הצוות, להתייעץ ולשתף לפני קבלת החלטות וכדומה.
ניתן להשתמש בטכניקה הבאה, תוך תרגום הדברים שתכתבו לפעולות ולפרקטיקה בהמשך:
3. שלב ההתחלה חדשה: צאו לדרך, סעו בזהירות
גם כאשר המצב החיצוני הושלם (למשל, כאשר אתם כבר בתפקיד החדש), ההתחלה הפנימית עדיין נמשכת. בתקופה כזו אנשים יכולים לומר לכם: "כנראה עוד לא התרגלתם למצב החדש", אבל אתם בדרך לשם. לפי ברידג'ס, כאשר ההתחלה החדשה היא חיצונית ולאו דווקא נובעת מבחירה שלנו, ההזדהות הפנימית והחיבור מתרחשים לאט יותר. במקביל, חשוב לזכור שלמרות שהמציאות שלנו השתנתה, בסופו של דבר מתחיל פרק חדש בחיים שלנו, ולא הפכנו לאדם אחר.
מה כדאי לעשות בשלב ההתחלה החדשה?
· להמשיך ולאסוף מידע על התפקיד החדש ועל סביבת העבודה.
· לאפשר לעצמכם זמן להסתגלות ולמידה לצד התמקמות.
· להיות מודעים למה שעובר עליכם- מה האוטומטים שלכם? מה מאפשר לכם להיות במיטבכם? מה מקשה עליכם?
· לאפשר עצירה נוספת בהמשך כדי לבחון האם אתם מתקדמים בכיוון שסימנתם לעצמכם.
ונסיים עם מילותיו של הנסיך הקטן שמלמד אותנו: "הדברים החשובים באמת סמויים מהעין". תהליכי מעבר פנימיים- שכוללים חקירה, התבוננות והתכווננות מחדש- הם חשובים כדי לאפשר לשינויים לקרות בהצלחה וכפי שהייתם רוצים שיקרו. דרך צלחה!
כלי נוסף לחשיבה ולהתבוננות:
מקורות:
1. אנטואן דה סנט-אכזופרי (1943). הנסיך הקטן.
2. ברידג'ס, ו. (2008). מעברים והתחלות חדשות- להבין את משמעות השינויים בחיים ולהפיק מהם את המרב. הוצאה לאור: מטר.
