כתיבה: סיון צבי.
איך הצליח וויליאם וואלס להוביל את העם הסוקטי להלחם בקרב חסר סיכוי?
ויליאם וואלס נחשב לאחד מגיבוריה הלאומיים של סקוטלנד, הלוחם שהוביל את הסקוטים במלחמת העצמאות הראשונה של סקוטלנד נגד אנגליה. וואלס מוכר בעיקר בזכות הסרט הקולנועי "לב אמיץ", בכיכובו של מל גיבסון, ואין כל ספק שמדובר במנהיג יוצא דופן. מעבר להיותו כריזמטי ולוחם מוכשר, וואלס הבין היטב מה מניע אנשים לפעולה, גם אם היא מנוגדת לכל הגיון. לעומתו, האציל הסקוטי רוברט דה ברוס, שהפך בהמשך למלך סקטולנד, הניע את לוחמיו להלחם באותה מלחמה על ידי כך שאיים להרעיב את משפחותיהם ולסלק אותם מאדמותיו במידה ולא יעשו זאת. ברגע הקרב, לוחמיו מנסים לברוח ואינם רוצים להלחם, "לא באנו לכאן להלחם למען האצילים". וואלס בתגובה, פוצח נאום שמרעיד את הלבבות, ומספק ללוחמים מניע פנימי, עמוק יותר, אשר בשבילו שווה להלחם: "הם יכולים לקחת את חיינו, אבל הם לעולם לא יקחו את חירותנו".
הסרט "לב אמיץ", מצליח להמחיש את ההשפעה הדרמטית שיש למנהיגים על המונהגים שלהם, באמצעות האופן בו הם בוחרים להניע אותם. כאשר הנעה מבוססת על מניעים חיצוניים לביצוע הפעולה, כפי שהאציל שהשתמש בסמכותו ובמתן עונשים כדי לגרום להם להלחם, היא אולי תצליח להניע בשלבים התחלתיים, אך לא לאורך זמן, ובייחוד לא כשמדובר בסיכון חיים. לעומת זאת, כאשר הנעה מבוססת על מניעים פנימיים, כדוגמת וואלס שנתן להם תחושת שייכות ומשמעות, היא תצליח להביא מונהגים לעשות את הבלתי ייאמן.
בהקשר הצבאי, מפקדים מתעסקים רבות בסוגיית הנעת פקודים, בין אם מדובר בהנעת חיילים ובין אם פיקוד דרך מפקדים. אין ספק כי זהו אתגר משמעותי המלווה כל מפקד, ולכן הבנה מעמיקה יותר של דרכי הנעה והשפעותיהן השונות, יכולה לסייע להבין טוב יותר את הפקודים שלנו, מה משפיע עליהם, וכיצד ניתן להגביר להם את המוטיבציה.
הנעה פנימית
כדי להבין כיצד ניתן להשפיע על הפקודים, ולהניע אותם, יש להבחין בין שתי דרכים שונות להנעה. הנעה חיצונית והנעה פנימית.
הנעה פנימית מתייחסת למניעים הקשורים באדם או בפעולה שבה הוא עוסק ולעומתה, הנעה חיצונית מתייחסת למניעים הקשורים לגורמים סביבתיים שאינם תלויים באדם או למניעים שאינם קשורים לפעולה, כמו הרצון לקבל תגמול או הרצון להימנע מעונש (לביא, 2000). כאשר מדובר בהנעה פנימית, הפעולה מבוצעת לשם עצמה, ללא מטרה אחרת. לא לשם כסף, או כבוד, לא כאמצעי למטרה אחרת ולא בשביל אדם אחר. החוויה בהנעה פנימית היא חוויה של ריכוז מלא בביצוע הפעולה מבלי לחשוב על דברים אחרים, ולכן ההתמקדות במשימה גבוהה יותר.
לפיכך, ברור כי לאורך זמן, הנעה פנימית עדיפה על פני הנעה חיצונית, כיוון שהיא יציבה יותר, ואינה תלויה בגורמים חיצוניים, שבהיעדרם, ההנעה החיצונית פוחתת. למעשה, הנעה חיצונית לבדה אינה יכולה להחזיק לאורך זמן בייחוד במשימות הדורשות השקעה ומאמץ רב. יתרה מכך, הצבא כארגון שבמהותו מניע ללחימה ולמוכנות להקרבת חיי אדם, חייב להוביל את מונהגיו דרך הנעה פנימית ולא להסתמך רק על הנעה חיצונית כמו תגמול או עונשים, אשר בשעת לחימה אינם מהווים גורמים מניעים מספיקים.
למה הנעה פנימית עובדת יותר?
על פי תיאוריית ההגדרה העצמית, הנעה פנימית נשענת על שלושה צרכים המשותפים לכל אדם: אוטונומיה, שייכות ומסוגלות. אוטונומיה מתייחסת למידה שבה מאפשרים עצמאות- עד איזו רמה נותנים לנו הוראות לביצוע המשימה, עד כמה מודדים את היעילות שלנו, ומציבים לנו יעדים. שייכות קשורה לרמת התמיכה וההערכה חברתית שאנו מקבלים, ומסוגלות מתייחסת לעד כמה נותנים לנו תחושת התקדמות גם כשהפעולה לא מצליחה, עד כמה גורמים לנו להרגיש שאנחנו יכולים לבצע את המשימה. כאשר יש מענה על שלושת הצרכים הללו, מתחיל להיווצר תהליך הפנמה, שבו הפקוד מזדהה עם המשימה ומאמין בה כשלו. מנגד, פגיעה באחד מצרכים אלו, עשוי לפגוע בהנעה הפנימית לביצוע הפעולה.
יחד עם זאת, במציאות, מפקדים רבים נוטים להניע בעיקר דרך הנעה חיצונית- על ידי שימוש בסמכות, מתן תגמול ועונשים, ופחות משקיעים בפיתוח הנעה פנימית. כתוצאה מכך, הם מדווחים על קשיים בהנעת פקודים וחוסר מוטיבציה.
ובכל זאת.. מה לגבי הנעה חיצונית?
חשוב לציין כי הנעה חיצונית היא חשובה והכרחית. אין הכוונה לוותר עליה, אלא להשתמש בה בעיקר בשלבים התחלתיים כדי לייצר "יישור קו" ובהמשך, בהדרגתיות ולפי צורך, לפתח גם מוטיבציה פנימית.
בתכלס.. מה עושים כי לייצר הנעה פנימית אצל הפקודים שלנו?
1. פיתוח עצמאות- לפתח את עצמאות הפקודים בהדרגה ובהתאמה בדרכים הבאות:
· ניתן לקחת משימה ולהגדיר את ה"מה" ולא את ה"איך".
· להגדיר סדר עדיפויות כללי, ולאפשר לפעול בתוכו
· פיקוד דרך מפקדים- לתת למ"מ/מ"כ זמן בתוך הלו"ז שהוא אחראי עליו
· לאפשר מרחב טעות כדי שתתאפשר תחושת עצמאות אמיתית
2. פיתוח תחושת שייכות- לפתח את תחושת השייכות למסגרת בה המונהג נמצא:
· יצירת מכנה משותף- חיזוק גאוות יחידה (מור"קים,טקסים)
· פעילויות גיבוש והוואי- ריצה משותפת, ערב סרט
· יצירת תקשורת פתוחה בין חברי המסגרת – למשל פעם בשבוע שיחה שבה יושבים ומדברים על חוויות, דילמות, קשיים
· שיחות אישיות עם המונהגים- הקשבה ואיכפתיות
3. פיתוח תחושת מסוגלות- פיתוח המסוגלות של הפקודים תאפשר להם להאמין בעצמם ולהצליח יותר:
· למידה אמיתית מטעויות- הלמידה כערך, ולא רק הצלחה
· לחגוג הצלחות- גם הצלחות קטנות, לתחקר ולציין אותן
· מודעות לחוזקות- לעזור לפקודים להיות מודעים לחוזקות שלהם ולהביא אותן לידי ביטוי
לסיום, כדי להניע פקודים ולהשפיע עליהם, כדאי להשתמש בהנעה חיצונית בעיקר בשלבי ההתחלה ובהמשך לפי צורך, אך לא לוותר על הנעה פנימית אשר תשפיע לאורך זמן על הפקודים ותטמיע בתוכם את חשיבות המשימה. לא צריך להיות וויליאם וואלס בשביל להיות מנהיג מעורר השראה ומשפיע, כל מה שיש לזכור הוא שהאנשים שלנו רק רוצים שיראו אותם, ובהינתן התנאים הנכונים, הם יהיו שם עד הסוף.
להאזנה של הפוסט- פודקאסט:
