מאמר המובא כאן בקצרה, עוסק במקומם של מרכיבי מנהיגות קולקטיבית בתיאוריות ייחוס של מנהיגות. תיאוריות אלה מתארות את סכמות החשיבה שיש למונהגים לגבי מהו הפרוטוטיפ (אב-טיפוס) הנתפס של דמות המנהיג. סכמות אלה מושפעות מגורמים שונים והן משתנות לאורך זמן כתוצאה מניסיון ולמידה. הסכמות הללו משפיעות על הציפיות של המונהגים מהמנהיג, ועל האופן בו המונהג מעריך את האפקטיביות שלו. במידה והמנהיג מתנהג באופן הסותר את סכמת המנהיגות של המונהג, הדבר עלול לפגוע באופן בו המנהיג נתפס כמוביל, והתנהגויותיו עלולות להיתפס כפחות אפקטיביות ביחס למצב.
לצד כתיבה מרובה הן בנושא תיאוריות ייחוס של מנהיגות והן בנושא מנהיגות קולקטיבית/משתפת, מרבית המחקרים הבוחנים את תיאוריות ייחוס של מנהיגות מתבססים על תכונות והתנהגויות המבטאות מבנה מנהיגות היררכי, המתמקד במנהיג כאינדיבידואל ייחודי.
הכותבים במחקר זה בחנו את מידת ההסכמה בין אנשים לגבי תכונות פרוטוטיפיות של מנהיגים, המבוססות הן על מודל של מנהיגות אינדיבידואלית והן על מודל של מנהיגות משתפת.
קריאת התקציר רלוונטית במיוחד למתעניינים בתפיסות מנהיגות בקרב מונהגים, ולכאלה העוסקים במנהיגות במרחבים משותפים ובשילובה במבנים ניהוליים המתאפיינים במנהיגות היררכית.
